הכותרות אוהבות לספור כמה פעמים בני דור המילניום מקיימים יחסי מין, אבל המספר לבדו כמעט אף פעם לא מספר את הסיפור המלא. עבודה, כסף, מגורים, בריאות נפשית, פרטיות והעדפות אישיות משפיעים על חיי המין הרבה יותר מהשנה שבה נולדנו. לכן השאלה המעניינת אינה רק כמה סקס יש, אלא האם הוא רצוי, נעים ומתאים לחיים של האנשים שמעורבים בו.
היא: בוא נדבר קצת על סקס.
הוא: סוף סוף הצלחנו לחסוך לדירה.
היא: עכשיו אתה מדבר אליי.
אין מספר אחד שמייצג דור שלם
בני דור המילניום מוצגים לפעמים כקבוצה אחידה, אף שמדובר במיליוני אנשים שנמצאים במצבי חיים שונים לחלוטין. חלקם רווקים, אחרים בזוגיות ארוכה, נשואים, גרושים או מגדלים משפחה. יש מי שגרים לבד, מי שחולקים דירה ומי שחזרו לבית ההורים בגלל יוקר המחיה. כל אחד מהמצבים האלה יוצר תנאים אחרים לאינטימיות.
גם המושג סקס אינו מקבל אצל כולם אותה משמעות. סקר שסופר רק חדירה יקבל תוצאה שונה מסקר הכולל מגע מיני, מין אוראלי, אוננות משותפת או אינטימיות מקוונת בהסכמה. לפני שנבהלים מנתון כלשהו, כדאי לבדוק מה בדיוק נשאל, מי השתתף, באיזו תקופה נאספו התשובות והאם מדובר בתדירות ממוצעת או חציונית.
לעיתים מצוטט פער שבין 62 ל־54 מפגשים מיניים בשנה. בלי מקור, הגדרה ושיטת מדידה, אין דרך רצינית להסיק ממנו שדור שלם נמצא ב״משבר מיני״. אפילו אם הירידה נכונה במדגם מסוים, היא עשויה לייצג הבדל של פחות ממפגש אחד בחודש. עבור אדם אחד זה שינוי מורגש, ואצל אחר זו תנודה רגילה שנובעת מתקופת מבחנים, מעבר דירה, עומס בעבודה או מחלה.
למה התדירות עשויה לרדת
אין גורם יחיד שמסביר את הרגלי המין של בני דור המילניום. סביר יותר שמדובר בשילוב של תנאים אישיים וחברתיים. גם אז צריך להיזהר מהכללה: שני אנשים בני אותו גיל יכולים לחיות במציאות כלכלית, רגשית וזוגית שונה לגמרי.
עומס כלכלי ומחסור בזמן
כאשר יום העבודה נמשך אל תוך הערב והראש עסוק בשכר דירה, חובות או חיסכון לדירה, קשה לעבור בלחיצת כפתור למצב של קרבה. חשק מיני אינו משימה נוספת ברשימת המטלות. הוא זקוק במקרים רבים למעט מנוחה, לפרטיות ולתחושה שאין דבר דחוף יותר שמחכה מעבר לדלת.
גם עבודה ולימודים במקביל גובים מחיר. מגיעים הביתה עייפים, אוכלים משהו, עונים לעוד הודעה ונרדמים. אין בכך עדות לחוסר משיכה או לכישלון של הקשר. לפעמים הגוף פשוט מבקש שינה לפני כל דבר אחר.
מגורים שאינם מאפשרים פרטיות
מגורים עם הורים או שותפים יכולים להפוך מפגש אינטימי למבצע לוגיסטי. צריך לתאם שעות, לחשוש שמישהו ייכנס ולפעמים גם להסתיר קשר או נטייה מינית. בתנאים כאלה, ויתור על מפגש מזדמן אינו בהכרח שמרנות או פחד. זו יכולה להיות החלטה מעשית שמגינה על הפרטיות ועל תחושת הביטחון.
מניסיוני, מפגשים חד־פעמיים פשוט לא התאימו לי, ובוודאי לא בתקופה שבה גרתי בבית המשפחה. החשש שמישהו ישמע, ישאל או יגלה הפך את כל הרעיון למלחיץ. זו לא הייתה עמדה מוסרית לגבי מה שאחרים עושים, אלא הבנה של מה נכון לי.
בריאות נפשית וגופנית
מתח מתמשך, חרדה, דיכאון, כאב, שינויים הורמונליים, מחסור בשינה ותרופות מסוימות עשויים להשפיע על החשק ועל התפקוד המיני. ההשפעה אינה זהה אצל כולם: יש מי שמחפשים יותר מגע בתקופה קשה, ויש מי שזקוקים למרחק. שתי התגובות אפשריות, ואין טעם למדוד אותן לפי ציפייה חברתית אחת.
בשנה וחצי מורכבות עברתי עם בן זוגי תקופות של עבודה אינטנסיבית לצד לימודים, אובדן של אנשים קרובים והפלה. במצב כזה המיניות לא התקיימה בחלל נפרד. הכאב והעייפות נכנסו איתנו הביתה והשפיעו על האופן שבו דיברנו, נגענו והתקרבנו. היינו זקוקים לזמן התאוששות, ולא לצופה מבחוץ שיחליט אם אנחנו מקיימים מספיק יחסי מין.
פחות נכונות לקיים סקס רק כדי לעמוד בציפיות
לא כל אדם נהנה מקשרים מזדמנים, ולא כל מי שנמנע מהם עושה זאת מפני שאין לו הזדמנויות. יש מי שמעדיפים אינטימיות בתוך קשר יציב, אחרים נהנים ממפגשים מזדמנים, ויש גם מי שאינם מעוניינים בסקס בתקופה מסוימת או בכלל. ההבדל החשוב הוא בין בחירה חופשית לבין פעולה שנעשית מתוך לחץ.
ייתכן שהשיח הפתוח יותר על הסכמה ועל גבולות מאפשר לאנשים לומר בכנות שהם לא רוצים. אם בעבר מישהו הסכים כדי לא להיראות חסר ניסיון, קר או ״בעייתי״, היום קל מעט יותר לזהות את הלחץ הזה ולסרב לו. ירידה במספר המפגשים אינה בהכרח סימן רע אם חלק מהמפגשים שנעלמו היו כאלה שאנשים לא באמת רצו בהם.
תדירות אינה מדד לאיכות הקשר
זוג יכול לקיים יחסי מין כמה פעמים בשבוע ולהרגיש מרוחק, וזוג אחר יכול לקיים אותם פעם בחודש ולהיות מסופק וקרוב. הבעיה מתחילה כאשר יש פער משמעותי בין הרצונות, כאשר אי אפשר לדבר עליו או כאשר אחד הצדדים מרגיש מחויב להסכים. המספר עצמו אינו האבחנה.
בקשר יציב ואוהב גיליתי שתדירות משתנה אינה סותרת אינטימיות טובה. היו תקופות עמוסות שבהן כמעט לא נשאר לנו כוח, ולצדן תקופות רגועות ופעילות יותר. מה ששמר על הקרבה לא היה לוח הישגים, אלא האפשרות לומר מה נעים לנו, מה חסר ומה כרגע אינו מתאים.
שיחה מועילה אינה חייבת להתחיל בשאלה ״למה אנחנו לא עושים מספיק סקס?״. ניסוח כזה כבר מניח שיש כמות נכונה ושמישהו אשם בכך שלא הגענו אליה. עדיף לשאול מה כל אחד רוצה, מה מפריע להתקרב ואיזה סוג של מגע מרגיש אפשרי עכשיו. לפעמים התשובה תהיה סקס, לפעמים חיבוק ארוך, ולפעמים ערב שבו פשוט הולכים לישון מוקדם.
מה נחשב בכלל לחיי מין
הגדרה שמצמצמת סקס לחדירה מפספסת חלק גדול מהחוויה האנושית. נשיקות, מגע, אוננות, מין אוראלי ופעילות מינית מקוונת בהסכמה יכולים להיות משמעותיים בפני עצמם. עבור אנשים שחווים כאב בחדירה, לרבות מי שמתמודדות עם וגיניזמוס, ההרחבה הזאת אינה משחק מילים אלא דרך לבנות מיניות שאינה מבוססת על סבל או על תחושת כישלון.
גם אוננות אינה תחליף נחות למין זוגי. היא יכולה להתקיים לצד קשר, בתקופה של רווקות או כחלק מהיכרות עם הגוף. כל עוד הפעילות נעשית מבחירה, בפרטיות ובאופן שאינו פוגע באדם אחר, אין צורך לדרג אותה לפי סולם חברתי שמציב זוגיות וחדירה בראש.
טכנולוגיה הרחיבה את האפשרויות, אך אינה מבטלת את הצורך בגבולות. צ׳אט אינטימי, שיחת וידאו או החלפת תוכן פרטי דורשים הסכמה ברורה וזהירות ביחס לתיעוד ולהפצה. הסכמה לשלוח דבר מה לאדם מסוים אינה הסכמה לשמור אותו לנצח או להעביר אותו לאחרים. גם במרחב דיגיטלי, פרטיות היא חלק מהאינטימיות ולא פרט טכני שולי.
במקום להשוות כדאי לבדוק מה מתאים לכם
מי שרוצה להבין אם חיי המין שלו מספקים אינו זקוק לממוצע דורי. כמה שאלות אישיות יתנו תמונה שימושית יותר:
- האם הפעילות המינית רצויה? הסכמה צריכה להיות חופשית ואפשר לשנות אותה בכל שלב.
- האם אפשר לדבר בכנות? קשר אינטימי אינו אמור לדרוש ניחושים מתמידים או העמדת פנים.
- האם יש פרטיות וביטחון? לחץ מפני הפרעה, חשיפה או שיפוט יכול לכבות חשק גם כשיש משיכה.
- האם יש כאב או מצוקה? כאב אינו מחיר שצריך לשלם כדי לעמוד בציפיות של פרטנר או של החברה.
- האם הפער בין הרצוי למצוי מפריע לכם? השאלה היא לא איך אתם נראים מול אחרים, אלא מה אתם מרגישים בתוך החיים שלכם.
אם שני אנשים מרוצים מתדירות נמוכה, אין בעיה שצריך לתקן. אם אדם מעוניין ביותר פעילות מינית אבל אינו מוצא פרטנר מתאים, זו יכולה להיות תחושה קשה, אך היא עדיין אינה הופכת אותו לפגום. ואם בתוך זוגיות יש פער בחשק, כדאי להתייחס אליו כאל נושא משותף לשיחה ולא כאל הוכחה שאחד הצדדים ״לא נורמלי״.
מתי כדאי לבקש עזרה
שינוי פתאומי בחשק, כאב בזמן פעילות מינית, קושי מתמשך בתפקוד או מצוקה שפוגעת באיכות החיים מצדיקים בירור מקצועי. אפשר להתחיל אצל רופא או רופאת משפחה, גינקולוגית, אורולוג או איש מקצוע מתאים בתחום בריאות הנפש והמיניות. המטרה אינה להגיע למכסה מסוימת, אלא להבין אם קיים גורם גופני, תרופתי, רגשי או זוגי שאפשר לטפל בו.
חשוב במיוחד לא להתעלם מכאב ולא לנסות ״להתגבר עליו״ כדי לרצות מישהו אחר. פעילות מינית טובה אינה אמורה להישען על פחד, אשמה או לחץ. כאשר קשה להציב גבול, או כאשר פרטנר אינו מכבד אותו, הבעיה אינה תדירות הסקס אלא הפגיעה בהסכמה ובביטחון.
המספר פחות חשוב מהבחירה
ייתכן שבני דור המילניום מקיימים פחות יחסי מין בחלק מהתקופות או לפי הגדרות מסוימות. ייתכן גם שהם פשוט מדברים בכנות רבה יותר על מה שהם עושים ועל מה שאינם רוצים לעשות. כך או כך, אין סיבה להפוך כל שינוי סטטיסטי לפאניקה מוסרית.
חיי מין אינם תחרות בין דורות. אדם אינו חייב להוכיח שהוא צעיר, משוחרר, נחשק או זוגי באמצעות מספר המפגשים שלו. מה שראוי לבדוק הוא האם יש רצון, הסכמה, כבוד, פרטיות והנאה. אם התשובה חיובית, אין לממוצע הארצי הרבה מה להוסיף. ואם התשובה שלילית, כדאי להתמקד במה שחסר באמת במקום לרדוף אחרי מספר שאינו שייך לחיים האישיים שלנו.
