אין דבר כזה פורנו פמיניסטי!

האם קיימת קטגוריה של “פורנוגרפיה פמיניסטית”? אני מופתע לגלות שחלק מהאנשים סבורים שאין דבר כזה. השאלה מעוררת מחשבה פילוסופית מעמיקה, שכן היא מעלה את ההגדרה של מה בדיוק מייצגת המונח “פורנו”. במבט ראשוני, זה מציב בפני את השאלה: אם אין כזה דבר, איך ייראה ההנאה האישית שלנו מגירוי מיני בעולם שבו יושג שוויון מגדרי מלא?

לאחרונה, קית’לן ריצ’רדסון, פמיניסטית רדיקלית שאינה כוללת טרנסג’נדרית ומובילה קמפיין נגד עבודה מינית, פורנו ורובוטים מיניים, טענה כי קיים such דבר. היא לא היחידה – ניתן למצוא בטוויטר דיונים ואמירות שמחזקות עמדה זו.

עם זאת, טענותיה שגויות.

בעולם פמיניסטי, האם לא יהיה קיים פורנו?

הפורנו לא בהכרח תואם לעקרונות הפמיניזם, ואינו בהכרח מעצים או מקדם תודעה שיוונית. אינני מצפה שתבקר באתרים המרכזיים של תעשיית הפורנו בשנת 2019 ותשתאה מעוצמת ההכללה, הגיוון והאתיקה המתפתחות. אך ההכרזה כי “למעשה לא קיים פורנוגרפיה פמיניסטית” היא צעד קיצוני ורדיקלי. משמעותה היא שלעולם לא יוכלו ליצור פורנו פמיניסטי, כי עוסקים בכך באופן בלתי אפשרי, או שאם תעשו זאת, אינכם פמיניסטים. טענה כזו משדרת חוסר הבנה עמוקה של הטבע התרבותי והחברתי של המין והתקשורת האנושית.

נניח לשם הדיון כי אכן אין פורנו פמיניסטי: ייתכן שהפמיניזם שואף להפחתת צריכת הפורנו ככלי לעידוד שיח חופשי ומודע על מיניות, אך באותה מידה, זה מעלה שאלה בסיסית: במה נשתמש כדי לספק את הצורך בהנאה עצמית? אם אין פורנו, מה נשמש כמקור לגירוי, פרט להרהורים פרטיים?

בהחלט, רוב האנשים יענה שהדימויים המוחיים הם מקור הגירוי העיקרי שלהם. אני עצמי לרוב לא צופה בפורנו כאשר אני לבד, משום שבדמיוני מרחפים דמויות ומתרחשויות שמעוררות אותי הרבה יותר מאשר צפוייה על המסך, בדרך כלל עם בן/בת זוגי. במצב אוטופי כזה, כולם מבססים את ההנאה על דמיונם הפרטי ולא על תכנים חיצוניים. זאת כמובן אידיאל שאולי לא מציאותי, שמעמיד אותנו בפני קונפליקט מול הנטייה האנושית לשתף ולספר על רצונותינו ופנטזיותינו.

התקשורת האנושית מבוססת על שיתוף סיפור והעברת מסרים, והמין הינו חלק מרכזי במיוחד. דרך תמונות, מילים, סרטונים, מצלמות רשת, VR ועוד, אנחנו משדרים סיפורים שמטרתם לבדר, להודיע, וליצור עוררות. אם אקח את הטענה כי אין פורנו פמיניסטי, והחיים היו צריכים להסתכם באנורמה של שתיקה על רצונותינו, מדובר במהפכה שהקיפה כל היבט בהיסטוריה התרבותית של האדם — עצירת שיתוף סיפורי מין היא חסרת תקדים ומסכנת את היכולת של החברה לתפקד ולבנות זהות, מבוססת על שיתוף והבנה.

אם אכן אין קיום לקטגוריה הזו, הרי שבחברה פמיניסטית, ההבדל בין שיתוף וביטוי מיני חופשי לבין מניעת שיח על מין הולך ומיטשטש. כך, רמת החשק, האידיאלים וההבעה המינית מפסיקות להיות מוגבלות על ידי תעשיות הקונספט והמסחור שלהן, והעיסוק במיניות הופך לחלק בלתי נפרד משיח חופשי ובריא.

הדיון על פורנו פמיניסטי והגבלותיו הכלכליות

אולי כאשר אנשים טוענים שאין דבר כזה פורנו פמיניסטי, הכוונה היא שכלי המסחר בתוכן מיני לעולם לא יהיה כזה. על פי טענה זו, הקשר בין כסף, קנייה ומכירה מזין תכנים שמלכתחילה אינם עומדים בסטנדרטים פמיניסטיים, שהרי העובדה שמפיקי התוכן מרוויחים מהעבודה מנוונת את המהות הפמיניסטית של שחרור והעצמה.

בעולם אידיאלי כזה, פורנו מסחרי נאסר, אך יצירת תכנים פרטיים לשימוש עצמי – תמונות, טקסט, סרטונים – תהיה מותרת, שכן היא נעשית בהתנדבות וללא היבטים כלכליים. למשל, אישה תצלם ותשלח לחבריה תמונות סוטות חינם, או שותפים יספרו את סיפוריהם המיניים לתורמיהם באופן חופשי. כך, הגישה מתמקדת בשיח החופשי והאותנטי, מבלי להיכנס לתוך תעשיות המסחריות והקזינו.

שאלה מובנת היא: מה העבודה שלי בעולם בו פורנו מסחרי לא קיים? האם מותר לי לכתוב ולקדם תכנים על מין? או שאני מוגבל לעבודתי לתחום ההנאה והיצירה בלבד, ולעבוד כרגע כתחביב? אולי, כמו בנטיות של תנועות נגד פורנו, עבודתי תיחשב לא-פרקטית ביחס לסטנדרטים הפמיניסטיים, כי אני משתמש במילים במקום בתמונות ווידאו. האם בעבודה זו אני נחשב לכזה שמשרת את השאיפה הפמיניסטית?

העיקר כאן הוא שהחברה תאפשר יצירה חופשית של תכני מין שאינם משומשים לשם גירוי מיני מסחרי, והוכחה כי קיימת אפשרות להסתמך על שיתוף חופשי של סיפורים, חוויות ומחשבות. כל אדם, בכל תחום, יוכל להכניס מיני לתוצריו בלי שיפגעו בערכים הפמיניסטיים.

אם תפיסת הפורנו הפמיניסטי תתקיים, ההנחות לגבי חיי המין יהיו אחרות: שיתוף חופשי של פנטזיות יהפוך לנורמה, והחברה תתמקד באותנטיות, בשוויון ובהסכמה.

העתיד של הפורנוגרפיה והחברה

למעשה, הפמיניזם תורם משמעותית לדיון סביב הפורנו. למרות שחלק מהשיח מצביע על מגרעות — כמו הפקת תכנים המפלים נשים או מציבים סטנדרטים מזיקים לגילאים, לפטיונליזציה או לשוליות — התפקיד שלנו הוא להנהיג שינוי ולפתח תכנים שמקדמים שוויון, כבוד והסכמה. תעשייה שכזו תציג סצנות שמכבדות כל אדם, תומכות בזכויותיו, ומייצגות את המורכבות והגיוון של חוויות המין האנושי.

במציאות כזו, העולם שונה מאוד מראשות ריצ’רדסון: הוא משלב מין כחלק טבעי מהחברה, והקהילה מגשימה שוויון ויחס מכבד לכולם. הפורנו, ככל ז’אנר, הוא שפה של תקשורת בין בני אדם—היא משקפת את ההוויה שלנו ומאפשרת לשפרה. בניית עולם שוויוני יותר, שכולם יכולים לקחת בו חלק, כוללת גם יצירה והפצה של תכנים מיניים התואמים לערכים אלו.

לסיכום, הפורנו משמש ככלי חשוב להעברת מסרים מיניים, לחלוק פנטזיות וללמד על רצונות. בדיוק כמו שספרות וסיפורי עם משקפים את חוויותיו של האדם, הפורנו מציב דימויים שיכולים גם להחיות שינויים בחברה ולסייע לבנות עולם יותר שוויוני. הוויכוח סביב פורנו פמיניסטי הוא חלק בלתי נפרד מיכולתנו להבין ולהשפיע על מושא המיניות והתקשורת, מבלי לשלול את הטבע האנושי לחקור, לשתף ולחולל שינוי.