שמירה על מערכת יחסים היא מיומנות חשובה שדורשת זמן והשקעה, וחשוב שאינך תבין שהיא תפקיד שאחריותו של אחד בלבד. לא תוכל להניח שזו דווקא ההתחייבות שלי לטפל בכל הדאגות והמטלות שקשורות לקשר, רק כי ראית נשים אחרות שמבצעות זאת עבור בני זוגן. עליי להבהיר שאני לא אפקח למשל על כך שתתלבש בזמן בגלל פגישה חשובה, או שאתקשר לאמא שלך כדי לעדכן כיצד אתה מסתדר, או שאקנה מתנות יום הולדת למשפחתך ואעטוף אותן בקפידה תוך החתמה בשמך על כרטיס הברכה. כל אלו הן אחריות שלך, שאותה עליך לקחת על עצמך באופן אישי.
לפני זמן מה סיפרתי סיפור בטוויטר על חבר לשעבר שהיה לו ביצה מאוד גדולה. להמתין, יש פה עניין שמהווה לקח חשוב. אותו בחור שגדל והתרחב בליצניו לא שאל את הרופא אם יתכן שיש משהו חשוד במצבו. בשלב מסוים, לאחר תקופה שבה גודלו של האשכים שלו הלך וגדל במהירות, שכנעתי אותו לבקר א אצל רופא, שהעבר את הממצאים ואכן הייתה שם בעיה שדרשה ניתוח להסרה. בסופו של דבר הכול הסתדר, ואדע בסבירות גבוהה שהוא ממשיך לחיות עם אשכים תקינים ובריאים, תודות להתערבות שהייתה נחוצה בעת שהיה צעיר.
בהמשך, כשקיימתי את הסיפור בטוויטר, הסברתי שהמסר העיקרי הוא להכיר את הגוף שלך, להבין מתי הכול נורמלי ומתי צריך לפנות לרופא. זהו לקח שעומד בבסיסו – לדעת מהו נורמלי עבורך ולפנות לעזרה רפואית כשמשהו משתנה. אני מקווה שהחבר ההוא למד את זה מן המקרה. אך מישהו אחר, באותה שורה, הוסיף בתגובה שיכול להיות לקח נוסף: ‘יש לך בת זוג חכמה!’
בת הזוג שלך אינה המזכירה הפרטית שלך
כאשר אני עובדת עבור מישהו, אני מצפה לקבל על כך תשלום. תן לי להרחיב: אני מצפה שמגיבה על ההתחייבויות שאני לוקחת על עצמי יהיה מתוך הסכמה מלאה ומרצון, ולא כדי להשליך עליי את כל ניהול החיים שלך. לא אקח על עצמי לשריין תור לתספורת בלי שהסכמתי לכך מראש, וכמובן שאיני תורמת לעוזרת האישית שלך בנושאי בריאות, כי אינני רופאה. עם זאת, אם משהו מסוים דורש את תשומת ליבי או מזדהה עם סימני אזהרה, אהיה מוכנה להזכיר לך לבדוק זאת. אבל לא, אני אינה המזכירה שלך.
להחזיק ב’בת זוג חכמה’ אינו קידום חכם לחיים; זה לא מפטיר אותך מלעשות את הנטל על עצמך. ולמרות זאת, הרבה גברים שנראים לי ישרים חיים באמונה שחלק מניווט הזוגי זה תפקיד של האישה. לא רק גברים, גם נשים רבות נוטות להיכנס למצב זה, אפילו חברות שחשבתי שהן מודעות או מודעות פחות לתפקידן הזוגי, יפנו אלי באימייל ose במילים כמו: “לא ראינו אותך במשך זמן רב! רוצה להיפגש בחודש מרץ?”.
כך אני עונה בדרך כלל:
“היי, כן, מרץ זה נהדר! אנחנו פנויים בסופ”ש X, Y, Z. אני מצרפת את החבר שלי כדי שהוא יהיה שותף לתכנונים.”
זהו פרט קטן, אבל בשבילי זה משמעותי. כשאני מקבלת מחמאה על כישורי תיכ-organизации, אני מציינת שהסיבה שאני טובה בכך היא כי תמיד קולי עלי לנהל את זה. מניסיוני, אני למדתי כיצד לתחזק קשרים ולנהל חיים חברתיים, ולמי בדרך כלל מוטלת משימה זו – בדרך כלל נשים, משפחות, קרובות משפחה, חברות. גברים שיכולים להיות יחידים ללא מערכת תמיכה חיצונית, לעיתים קרובות מתקשים לנהל קשרים חברתיים, ונשארים לבד כאשר בני זוגם אינם היא.
כמובן, גם חברים גברים נופלים לפח הזה – אני לא סופרת את הצעות האירועים והתיאומים שלהם שמגיעות אליי באופן תדיר, כמובנות מאליהן. הם, כמובן, חטאים בחוסר מודעות או בתפיסת תפקידים שגויה, והם חלק מדפוס חברתי שמלמד אותם שזו תפקידה של האישה לנהל את ה”חיי החברה”.
בגלל ההנחה השגויה הזו, אני מאוד זהירה כלפי נסיונות של בני זוגי להטיל עליי משימות ניהול חיים. זה יכול להתחיל בקטנה – “קנה לה כרטיס יום הולדת”, ולהתפתח ל“תבחר איזה מתנה היא תאהב”, ואז ל“תכנן את כל הפרטים, אני לא יודע מה היא רוצה”. זו סופו שתחיל לקבל אחריות שמתעלמת מעצמאותך, ומזמינה אותך לקחת אחריות על התפקיד של עצמך.
ניהול יחסים חד-צדדי
הפעם הראשונה שאראה שואלים אותי או מצפים שאבצע משימות כאלה, אענה: “זו המשפחה שלך, חברי היקר. והחברים שלך. הם לא רוצים בטעם ריק ממני, אלא באחריות ובמעורבות שלך.”
בפעם השנייה, ואכן תמיד תגיע גם הפעם השנייה, אציין שכאשר אדם מאבד בן זוגו או מתגרש, הם עלולים להרגיש אחר כך לבד יותר מבעבר, וזאת בשל תפקידים שונה שהאישה בדרך כלל ממלאת – שמירה על לוז חברתי, קיום קשרים, תיאום אירועים. כאשר נשים אלו אינן עוד בסביבה, הגברים מוצאים עצמם חסרי כלים לנהל מערכות יחסים חברתיות, והקשר מתמסמס. הדרך למנוע זאת היא לתרגל ולשפר את מיומנויות החברה והתקשורת, כי אלו מיומנויות שניתן ללמוד – לא תכונות מולדות.
ליצור ולתחזק רשתות תמיכה חברתיות ואישיות, הוא תהליך שצריך להתחיל בעצמך, כי יום אחד אולי לא תהיה שם כדי לעשות זאת בשבילך. וזאת נקודה שחשוב לזכור, כי ההכרה בכך היא חלק מהבשלות והעצמאות שנדרשות לחיים עצמאיים יותר.
אם נמשיך לטמון ראשנו באדמה, נשתרר תסכול ומתח שמגיעים מכך שאיננו אחראיים לשמירה על היחסים החברתיים שלנו. לכן, אם שאלות חוזרות ונשנות מציבות בפניך את המשימה, פשוט תגיד “לא”. אין צורך להסביר, ואין צורך להצדיק – כי זו לא אחריות שלך. חינוכי מחדש מול תבניות שמנהלנות חיים בזוגיות, הם תהליך איטי, שדורש סבלנות.
אם הייתי כותבת את הפוסט הזה לפני חמש שנים, הייתי מסיימת אותו אחרת. היום, אני מבינה שעליי והמון נשים להטמיע סדירות, כדי לנסות ולשפר את המציאות הלא מושלמת הזאת…
מה מצפים מנשים?
המחסום המרכזי הוא שהחברה, במיוחד בדורות הקודמים, מכתיבה שחובה על נשים לנהל את חיי החברה, לשלוח תודות, לארגן חגים ומיונים. אני מודה שכנראה שזו תחושה שהורשתי פנימית, גם אם לא במודע. גם במשפחה שלי, לעיתים אני מרגישה שזו אחריות שלי ליישב סכסוכים, לסדר את הבית או לארגן את ההשתתפות באירועים שוטפים. זה חודר אלי, ומייצר תחושת לחץ שאולי אני לא תמיד מודעת לה במלואה.
המאבק הוא תמיד בין הרצון שלי לעשות את הדברים כראוי, לבין הצורך להילחם בכללים חברתייים ששולחים אותי לעשות יותר ממה שאני רוצה, כדי להימנע מרגשות אשמה. לפעמים אני תופסת את עצמי לוקחת אחריות נוספת, פשוט כי זה קל יותר מלהתמודד עם התחושה שהפסדתי או הטעתי.
במהלך הקשר, שוחחנו על כך רבות. הוא מכיר את ההרגשה שלי ומנסה לשפר, ואני מודה שמידת המוטיבציה שלו משתפרת כשהוא יודע שזה חשוב לי. יחד, ניסינו למצוא שיטות שיאפשרו שוויון בכל הקשור לניהול חיי החברה והחיים המשותפים. זה דורש מודעות, ויתור וצורת חשיבה שונה – כי בסופו של דבר, מדובר בכתיבה מודעת של תפקידים והתאמה ביניהם, כדי לא להסתמך על תפקיד מוגדר מראש שבגדרו “היא תעשה את זה”.
כמובן, יש גבול ליכולת של שינויים, וגם כשהנהיגה נכונה, תוצאות לוקחות זמן להגיע. בתהליך הזה, חשוב שנזכור שזו עבודה מתמשכת, שמתגבשת על פני שנים, שצריכה סבלנות ואיזון. וזה בסדר, כי המטרה היא לבנות שיטה שמתאימה לנו באופן אישי, שגורמת לשני להרגיש טוב עם ההתחייבויות והחלקים שהם לוקחים על עצמם.
